חלום:

חלום: לכתוב על מה שאני אוהבת ועל מה שמרגש אותי... ולרוץ לספר לחבר'ה

יום שבת, 19 בנובמבר 2011

קיבלתי אומץ להתחיל












בררר...
זה יישמע ממש בנאלי אבל בשבילי התחיל עידן חדש בחיי ממש בימים אלה, עם הגשמים הראשונים. התמריץ - פרוייקט "גינון קהילתי" תמים לכאורה, אליו נגררתי - פשוטו כמשמעו - על ידי ידיד שעליו אספר בהמשך.
פרוייקט גינון קהילתי, למי שאינו כל כך בעניינים, הוא בעצם מייזם של משרד לאיכות הסביבה בשיתוף עם מועצות מקומיות שטרם מכרו את נשמתן לשטן - סליחה לנדל"ן - ועדיין יש ברשותן שטחי אדמת בור משוועים למשהו מבריא יותר מיציקות בטון חונקות ומאיימות.
אנשים טובים שוכרים שטחים קטנים ויוצרים גינות אורגניות בהדרכה מקומית. מביאים את בני המשפחה מידי שבוע עם סנדוויצ'ים, טרמוס, וכוכבים בעיניים לעסוק ביצירה ובבריאה משותפת ומקודשת.
ולמה מקודשת?
אה הה!
מתי לאחרונה יצאתם לפעילות משפחתית שכולם, אבל כולם השתתפו בה מרצון? ללא קיטורים? ללא התניות? ללא עצבים ואיומים בסגנון "אם לא תפסיק עכשיו חוזרים הביתה?"
נסו להזכר ובינתיים - עוד שאלה:
מתי לאחרונה קראתם מחקר באינטרנט שהטיח את האמת בפרצופכם על מצבה העגום של התרבות המשפחתית שלכם? על חוסר תפקוד וניוון התא הקהילתי-משפחתי? - בטוח ביומיים האחרונים...
בפרוייקט הזה משתתפות משפחות מכל ההרכבים. עובדים יחד בשמחה, ההורים לא מעצבנים את הילדים והילדים לא מחרפנים את ההורים והפלא ופלא - בסוף היום עוד חוזרים הביתה עם תוצרת פרי מעשה ידיהם להתפאר. כולם מחייכים ונעימים ומבריאים מהאויר הצלול (חמצן חינם), מפעילות גופנית ולא של מכון כושר, ואוירת ביחד-נס משמחת ובונה.
וביום ראשון בבקר מלאות מחברות חוויות השבת בתוכן מקורי מהביקור בגינה "שלנו".
זה בעיניי קודש.
אני כמו רבים כמוכם עובדת מול מחשב מרבית היום. נכון - אני עוסקת בדבר שאני הכי אוהבת - עיצוב- אבל גם אני סובלת ממחסור חמור בויטמין די, חוסר כושר, עייפות תמידית ובעיקר מייסורי מצפון קשים ביחס לשעות המעטות מידיי עם בני הקט ועל כך ש-כן, במסגרת עניינים תקציביים הוא משתתף בחוג אחד (ספורט) ולא בכל מה שחלמתי לשלוח אותו (החל ממוסיקה וכלה ברכיבת דרסאג'... סתאאם).
פרוייקט הגינה נחת עלי בעיתוי מושלם.
1. בדיוק יצאתי מהלם ההתאקלמות במקום בו בחרתי לגדל את הילל הקטן וחגגנו שנה בביתנו המתוק אשר במודיעין.
2. בדיוק החלטתי שאני לא נופלת לתסכול הזה של אמהות קריירה שמביאות ילד לעולם ונותנות לאחרים לגדל אותו... והסיבה שהן עובדות שעות כל כך רבות זה פשוט בכדי לשלם את האקסטרא כסף לאותם אחרים שמגדלים להם את הילד... אני אמקסם את השעות הספורות עד תום
3. בדיוק החלטתי שעם המעבר למקום חדש ועל מנת שאוכל לעצב חיים חדשים במקום החדש אני חייבת לעצמי חיבור לפעילות בתחום שאני אוהבת ושגורם לי סיפוק.
4. בדיוק הבנתי שעדיין אינני בשלה לפרק ב' בתחום האמנות בו עסקתי לפני עשור (וזה יחזור תיכף)
5. בדיוק נזכרתי שפסיכולוגים מעולם לא עזרו לי, אלא עשייה ושינוי פנימי מתוכנן ומאורגן.

(החווה האקולוגית היא מקום מקסים ומומלץ "מפה" לפעילויות משפחתיות בכל מה שקשור לחיים בני קיימא).
ומהרגע שעשיתי זאת הכל התחיל ללבלב:
התלהבות וחיוניות שאפיינו אותי בעבר הרחוק אבל נשחקו עם הזמן ונדמה שנמוגו חזרו ובגדול... רצון ללמוד על מה שקשור לתחום, האצלת סמכויות ואחריות על ילד בן חמש וחצי שלומד שחסה וגזר לא גדלים במדפי הסופר. שהאצבעות שלו חופרות באדמה ולא באין-סוף זבל ושטויות שמציפות את הרשת... אחריות למשהו שהוא רק שלנו - שהוא חי וזקוק לטיפול וטיפוח, השקיה ואכפתיות יומיומיים ולא רק לפרוייקטים שנגררים לתוך חיי הפרטיים מהעבודה ולא נותנים מנוח גם בלילה - בחלום.
הקשרים עם האנשים שמשתתפים בגינון הקהילתי - הוא רווח צרוף של הפרייה הדדית, למידה ושיחה על נושאים משותפים מעניינים וערכיים, ובעיקר יציקת תוכן משותף בתוך התא הקטנטן המשפחתי שלנו שזורם גם לסביבה כי כולם, פשוט כולם מסביבנו נדבקו בהתלהבות בין אם הם מבקרים אצלנו בגינה ובאים לעזור כי זה עושה להם טוב, ובין אם פשוט מצטרפים בעקבותנו לפרוייקט.
ומה יותר נפלא מלקבל אושר ולחלוק אותו ולפזר אותו לכל דורש?
אז אני ממליצה לכל אחד מחברי (דרי הקומות, כמובן) שמחפשים ריגוש לאורך זמן למשפחתם, תבדקו בסביבתכם הקרובה. אולי יש מייזם כזה במקום מגוריכם? ואם יש לכם גינה סביב הבית הפרטי - אז על אחת כמה וכמה.
אספו את הצאצאים ובני הזוג וצאו לדרך. מובטחת לכם שמחה גדולה.

הוסף כיתוב

אני לוקחת אתכם לטיול קטן של התרשמות מהגינה הקהילתית.
החלקה הפרטית שלנו ממש עדיין בחיתוליה.
נכון להערב - בשיא הגשם נצפו ערוגות מלאות נבטים ושתילים שיכורים ממים.


את השטח שלנו - 30 מטרים רבועים - לקחנו עם שותפים בעיקר בשל החברותא וגם בגלל הגודל. 30 מטרים רבועים זה המון. אנחנו משלמים סכום קבוע לחווה ומקבלים בתמורה הדרכה, כלים, מים, זרעים (כשיש) ושתילים (כשיש).
השותפים שלנו - משפחה מיוחדת שמלווה אותנו מהיום הראשון במודיעין... ולמעשה מהם רכשנו את הבית שלנו ונשארנו חברים. ייבגני וסופי ובנם המתוק והכתום - גיל.
מייד חילקנו תפקידים. ניקינו את השטח שהיה לא יותר מאשר ערימה של דראעק וחרולים. שינסנו מתניים עדרנו, גרפנו ובשבועיים הראשונים בעיקר גידלנו יבלות ושלפוחיות על הידיים.
יתושים מכל זן וגודל טעמו אותנו בלי בושה ולרגע העזתי לחוש תחושת חלוציות שכמובן פגה עם המריחה הראשונה של הפניסטיל ג'ל...
ייבגני - בדרך כלל אחראי על האיתגור. הוא זה שסחב אותי למקום מלכתחילה. הוא אחראי למורל ולעידוד ובסוף כל יום עבודה הוא אוסף את גיל והילל במריצה ומסיע אותם מהחלקה, דרך עצי הזית וגינות החברים עד ללול התרנגולות והברווזים וחזרה.
אלי, מנהל הפרוייקט מגדל במרץ להקת תרנגולות אורגניות (רזויות ודי היפר-אקטיביות) שמספקות לו ביצים טריות וזו חוויה לכשעצמה לראות איך הוא מחפש אותן בקיני הקש שלהן.
הגינה של אלי ואשתו שנטל היא כנראה הוותיקה והמושקעת אמנותית מכולם.





ויש גם חתול
העבודה בגינה היא כייף גדול.
במהלך 4 פגישות במקום העמדנו חלקה נקייה, ערוכה לקבלת המשימה החקלאית ורחבת כתפיים לציפיות הרבות שאנחנו תולים בה.
התפקיד שלי היה להקים בבית משתלה להנבטת הזרעים השונים לפני העברתם לגינה.
הנבטתי קורט, חסה, ואפילו צנוניות וגזר - שזו חוויה מקסימה בפני עצמה.
זרענו עוד פטרוזיליה, מנגולד, בצל, ברוקולי, וכוסברה. טמנו תפוחי אדמה ובטטות ושתלנו כרובית, כרוב וחסות מסולסלות.
אני יכולה להגיד בגאווה שהילל הקטן מנהל יומן גינה של ציורים (גן חובה) ובכל יום בגן הוא מלא בחוויות. בעקבות זה הצטרפה לפרוייקט משפחה נוספת - מהגן של הילל.
אני מזמינה אתכם לקחת חלק בפרוייקט מהסוג הזה.
לכל שאלה, ועצה תוכלו לפנות אליי ואני מבטיחה לענות. ואם לא תהיה לי תשובה במיידית אני מבטיחה לברר עבורכם וללמוד על מנת שאוכל לעזור.
מאחלת לכם שבוע טוב. אחרי מתנת גשמי הברכה של השבוע האחרון יכולים לקרות דברים טובים.

בפעם הבאה אקח אתכם לגינת התבלינים הפרטית








3 תגובות:

  1. תודה גליה!!! אתם יכולים לפתוח ממש ענף משקי בחצר!!!

    השבמחק
  2. איזה רעיון מעולה!
    וכל הכבוד על ההגשמה וההוצאה לפועל, זה נרהא לי הכי קשה..
    מתחברים לשורשים החלוציים המשפחתיים..

    השבמחק