חלום:

חלום: לכתוב על מה שאני אוהבת ועל מה שמרגש אותי... ולרוץ לספר לחבר'ה

יום שישי, 25 בנובמבר 2011

מרפסת מלבלבת ומתכון לאושר



בדיוק לפני שנה קניתי את שתיל הנענע הראשון של העידן החדש בחיי.
בחרדת קודש ממש שתלתי אותו בעציץ וכיוונתי בדיוק לזוית המדוייקת של זריחת השמש. השמש זורחת לתוך המרפסת שלנו וזה מראה קסום וכמעט מיסטי.
המרפסת היא זו שגרמה לי להגיד כן… למקום, למחיר, למשכנתא המופרעת שלקחתי.
מהמרפסת שלי נשקפת גבעה עתיקה מסולעת וקושטת עצי זית בני מאות שנים (נוף-שווה המון והידיעה שלא תהיה שם בניה עתידית גרמה לי לפרפרים בבטן) וידעתי, ממש ידעתי שתהיה לי שם גינה - זו שהתגעגעתי אליה כל חיי.
בהמשך גיליתי שהמרפסת היא בערך שישה מטר על מטר אחד, מה שאתגר אותי יותר.
חלמתי על גינה טוסקאנית - שפגשתי בטיול לפני כמה שנים. דמיינתי את עצמי מדלגת מהמטבח  - סירים מבעבעים של אוסובוקו, מרק עגבניות ורוטב פסטה עשיר - בידיי מספריים - אל המרפסת - גוזרת בחמדה מלוא חופניים מה שצריך.
אתם יודעים.
תדמיינו משהו שבין נייג'לה להילה אלפרט אבל עם תלתלים….
הפנטזיה הזו גרמה לי לפתוח "חבר מועדון" במשתלה, (הודעתי למוכיריי שאם הם רוצים לשמח אותי ביום הולדת וכו' נא להביא שתילים או ספר) והשאר היסטוריה.









לאוסף התבלינים שלי נוספה התינוקיה.
בפוסט הקודם סיפרתי לכם על הגינה הקהילתית ועל התפקיד שלקחתי על עצמי - הנבטת זרעים לשתילים חזקים שיועדו לפאר את ערוגותינו. כך פתחתי את התינוקיה - מנבטה ביתית יצירתית ושופעת חום אימהי.
גם אתם יכולים בבית -




בקבוקי מים מינרלים של 2 ליטר, שהיו בדרכם למיחזור שינוי כיוון, הוצאו מתוך השקיות. ארבעה נחתכו לאורכם. כך קיבלתי 4 מיכלים מאורכים בצורת עריסה קטנה - נמוכה. ריפדתי את תחתית כל מיכל בשכבת תערובת אדמה מוכנה מהמשתלה - חייבים - כי זו אדמה עשירה וטובה ומבטיחה תוצאות רצויות בלבד - 3 ס"מ.
פיזרתי זרעים: בכל מיכל זרעים מסוג אחד, בפיזור אחיד (לא צפוף מידי ולא מרווח מידיי) כי הרי אני מכינה שתילים בלבד. כלומר שבוע - עד עשרה ימים מאוחר יותר אעביר אותם לערוגה ואז ארווח ביניהם. לבסוף כיסיתי בשכבה נוספת של תערובת אדמה מוכנה. השקיתי בעדינות בעזרת בקבוק מים קטן - לשליטה בכמות המים כדי שלא יציף וירקיב את הזרעים.
בנאגלה הראשונה הנבטתי סלרי, ברוקולי, רוקט ואפילו צנונית וגזר (בד"כ ממליצים על זריעה ישירה שלהם - אבל הייתי כבר בשוונג)
בצילומים שלפניכם תוכלו לראות את המחזור השני של התינוקיה שלי - משמאל קולורבי וסלק חרוצים ומתוקים ומימינם מנמנמים עדיין סלרי שורש וחסה.



אני ידועה כעקשנית ודעתנית ולכן, למרות הנחיה ברורה של כל המבינים בעניין שלא להכין שתילי עגבניות… החלטתי להוכיח להם שגם עגבניות יכולו לצמוח ב"חורף" הישראלי ולא לחכות לאביב… אז הינה העגבניות - שהן לגמרי בצד שלי ומסכימות איתי - ויחד נראה לכל המפקפקים עגבניה מהי… אוי אני מתחילה להשמע מוכר ומוזר…



ובכן… מאז שהגינה המרפסתית שלי משמחת אותי בכל בוקר בפרצי ירוק וניחוחות אני פשוט מסוחררת!!
רטבי הפסטה מתובלים אצלנו במלח ופלפל שחור גרוס - ובצרורות טריים טריים של בזיליקום ונענע וטימין ומרווה. המרקים לא מאמינים לכמויות ולסוגי העלים שאני מפזרת אליהם (מייד תקבלו כאן מרק עוף משודרג שרק חלמתם). והטקס החשוב מכל - השלת יום העבודה אחורה וקבלת שעת הפנאי המוארת האחרונה של היום - טקס שתיית התה…. מספריים ביד ימין, מאג ביד שמאל ויאללה לערבובים:
הולך מצויין - עשב לימון עם שיבה.  מליסה, לואיזה ומנטה. לואיזה, מליסה, שיבה ונענע. ככל העולה על דמיונכם.
הכל במרפסת קטנה ומתוקה אחת.
אז אל תחכו… בשבת הקרובה רוצו למשתלה. הצטיידו בעציצים (הכי פשוטים - עציצי חרס ב-10 ש"ח ליחידה), אספו שתילי תבלינים - כדאי להתייעץ עם עובדי המשתלות. רוב התבלינים רגישים ויש למצוא להם מקום ראוי במרפסת, על עדן חלון או גג. חשוב שיחשפו לשמש - אבל לא ישירה ושורפת. מכנים את ה"תנוחה" - חצי צל. אני אומרת - שמש מלטפת.
תבלינים אוהבים מים. בד"כ צריך להשקות שלוש פעמים בשבוע. בזיליקום הוא טריקי - לפעמים הוא מראה שהוא צמא - כשפתאום עליו המפוארים נשמטים בעצב מבהיל. הכי טוב לבדוק את האדמה בידיים. האדמה תמיד תהיה לחה - ולא שלוליתית - זה גזר דין קטלני לתבלינים.
תכינו תה - וקבלו מתכון חורפי שהוא מתכון לאושר ואוצר לכל הדעות:


משהו חשוב שכדאי לדעת על נחמה - חברתי: שיש לה חנות של בגדי מעצבים. אחת השוות אם לא ה! ויש לה ערך מוסף: נחמה. הבגדים הם התירוץ אבל לדעתי כולן מגיעות אל נחמה לקבל ממנה את האנרגיות הלאה. אני כמעט בטוחה שמי שהמציאה את הקואוצ'ינג ביקרה בחנות של נחמה קצת קודם ואחר כך נדלקה לה המנורה. מומלץ לבקר!!
"זה המקום" קיבוץ מרחביה 052-8342444, 04-6593214 מומלץ לבקר!

יום שבת, 19 בנובמבר 2011

קיבלתי אומץ להתחיל












בררר...
זה יישמע ממש בנאלי אבל בשבילי התחיל עידן חדש בחיי ממש בימים אלה, עם הגשמים הראשונים. התמריץ - פרוייקט "גינון קהילתי" תמים לכאורה, אליו נגררתי - פשוטו כמשמעו - על ידי ידיד שעליו אספר בהמשך.
פרוייקט גינון קהילתי, למי שאינו כל כך בעניינים, הוא בעצם מייזם של משרד לאיכות הסביבה בשיתוף עם מועצות מקומיות שטרם מכרו את נשמתן לשטן - סליחה לנדל"ן - ועדיין יש ברשותן שטחי אדמת בור משוועים למשהו מבריא יותר מיציקות בטון חונקות ומאיימות.
אנשים טובים שוכרים שטחים קטנים ויוצרים גינות אורגניות בהדרכה מקומית. מביאים את בני המשפחה מידי שבוע עם סנדוויצ'ים, טרמוס, וכוכבים בעיניים לעסוק ביצירה ובבריאה משותפת ומקודשת.
ולמה מקודשת?
אה הה!
מתי לאחרונה יצאתם לפעילות משפחתית שכולם, אבל כולם השתתפו בה מרצון? ללא קיטורים? ללא התניות? ללא עצבים ואיומים בסגנון "אם לא תפסיק עכשיו חוזרים הביתה?"
נסו להזכר ובינתיים - עוד שאלה:
מתי לאחרונה קראתם מחקר באינטרנט שהטיח את האמת בפרצופכם על מצבה העגום של התרבות המשפחתית שלכם? על חוסר תפקוד וניוון התא הקהילתי-משפחתי? - בטוח ביומיים האחרונים...
בפרוייקט הזה משתתפות משפחות מכל ההרכבים. עובדים יחד בשמחה, ההורים לא מעצבנים את הילדים והילדים לא מחרפנים את ההורים והפלא ופלא - בסוף היום עוד חוזרים הביתה עם תוצרת פרי מעשה ידיהם להתפאר. כולם מחייכים ונעימים ומבריאים מהאויר הצלול (חמצן חינם), מפעילות גופנית ולא של מכון כושר, ואוירת ביחד-נס משמחת ובונה.
וביום ראשון בבקר מלאות מחברות חוויות השבת בתוכן מקורי מהביקור בגינה "שלנו".
זה בעיניי קודש.
אני כמו רבים כמוכם עובדת מול מחשב מרבית היום. נכון - אני עוסקת בדבר שאני הכי אוהבת - עיצוב- אבל גם אני סובלת ממחסור חמור בויטמין די, חוסר כושר, עייפות תמידית ובעיקר מייסורי מצפון קשים ביחס לשעות המעטות מידיי עם בני הקט ועל כך ש-כן, במסגרת עניינים תקציביים הוא משתתף בחוג אחד (ספורט) ולא בכל מה שחלמתי לשלוח אותו (החל ממוסיקה וכלה ברכיבת דרסאג'... סתאאם).
פרוייקט הגינה נחת עלי בעיתוי מושלם.
1. בדיוק יצאתי מהלם ההתאקלמות במקום בו בחרתי לגדל את הילל הקטן וחגגנו שנה בביתנו המתוק אשר במודיעין.
2. בדיוק החלטתי שאני לא נופלת לתסכול הזה של אמהות קריירה שמביאות ילד לעולם ונותנות לאחרים לגדל אותו... והסיבה שהן עובדות שעות כל כך רבות זה פשוט בכדי לשלם את האקסטרא כסף לאותם אחרים שמגדלים להם את הילד... אני אמקסם את השעות הספורות עד תום
3. בדיוק החלטתי שעם המעבר למקום חדש ועל מנת שאוכל לעצב חיים חדשים במקום החדש אני חייבת לעצמי חיבור לפעילות בתחום שאני אוהבת ושגורם לי סיפוק.
4. בדיוק הבנתי שעדיין אינני בשלה לפרק ב' בתחום האמנות בו עסקתי לפני עשור (וזה יחזור תיכף)
5. בדיוק נזכרתי שפסיכולוגים מעולם לא עזרו לי, אלא עשייה ושינוי פנימי מתוכנן ומאורגן.

(החווה האקולוגית היא מקום מקסים ומומלץ "מפה" לפעילויות משפחתיות בכל מה שקשור לחיים בני קיימא).
ומהרגע שעשיתי זאת הכל התחיל ללבלב:
התלהבות וחיוניות שאפיינו אותי בעבר הרחוק אבל נשחקו עם הזמן ונדמה שנמוגו חזרו ובגדול... רצון ללמוד על מה שקשור לתחום, האצלת סמכויות ואחריות על ילד בן חמש וחצי שלומד שחסה וגזר לא גדלים במדפי הסופר. שהאצבעות שלו חופרות באדמה ולא באין-סוף זבל ושטויות שמציפות את הרשת... אחריות למשהו שהוא רק שלנו - שהוא חי וזקוק לטיפול וטיפוח, השקיה ואכפתיות יומיומיים ולא רק לפרוייקטים שנגררים לתוך חיי הפרטיים מהעבודה ולא נותנים מנוח גם בלילה - בחלום.
הקשרים עם האנשים שמשתתפים בגינון הקהילתי - הוא רווח צרוף של הפרייה הדדית, למידה ושיחה על נושאים משותפים מעניינים וערכיים, ובעיקר יציקת תוכן משותף בתוך התא הקטנטן המשפחתי שלנו שזורם גם לסביבה כי כולם, פשוט כולם מסביבנו נדבקו בהתלהבות בין אם הם מבקרים אצלנו בגינה ובאים לעזור כי זה עושה להם טוב, ובין אם פשוט מצטרפים בעקבותנו לפרוייקט.
ומה יותר נפלא מלקבל אושר ולחלוק אותו ולפזר אותו לכל דורש?
אז אני ממליצה לכל אחד מחברי (דרי הקומות, כמובן) שמחפשים ריגוש לאורך זמן למשפחתם, תבדקו בסביבתכם הקרובה. אולי יש מייזם כזה במקום מגוריכם? ואם יש לכם גינה סביב הבית הפרטי - אז על אחת כמה וכמה.
אספו את הצאצאים ובני הזוג וצאו לדרך. מובטחת לכם שמחה גדולה.

הוסף כיתוב

אני לוקחת אתכם לטיול קטן של התרשמות מהגינה הקהילתית.
החלקה הפרטית שלנו ממש עדיין בחיתוליה.
נכון להערב - בשיא הגשם נצפו ערוגות מלאות נבטים ושתילים שיכורים ממים.


את השטח שלנו - 30 מטרים רבועים - לקחנו עם שותפים בעיקר בשל החברותא וגם בגלל הגודל. 30 מטרים רבועים זה המון. אנחנו משלמים סכום קבוע לחווה ומקבלים בתמורה הדרכה, כלים, מים, זרעים (כשיש) ושתילים (כשיש).
השותפים שלנו - משפחה מיוחדת שמלווה אותנו מהיום הראשון במודיעין... ולמעשה מהם רכשנו את הבית שלנו ונשארנו חברים. ייבגני וסופי ובנם המתוק והכתום - גיל.
מייד חילקנו תפקידים. ניקינו את השטח שהיה לא יותר מאשר ערימה של דראעק וחרולים. שינסנו מתניים עדרנו, גרפנו ובשבועיים הראשונים בעיקר גידלנו יבלות ושלפוחיות על הידיים.
יתושים מכל זן וגודל טעמו אותנו בלי בושה ולרגע העזתי לחוש תחושת חלוציות שכמובן פגה עם המריחה הראשונה של הפניסטיל ג'ל...
ייבגני - בדרך כלל אחראי על האיתגור. הוא זה שסחב אותי למקום מלכתחילה. הוא אחראי למורל ולעידוד ובסוף כל יום עבודה הוא אוסף את גיל והילל במריצה ומסיע אותם מהחלקה, דרך עצי הזית וגינות החברים עד ללול התרנגולות והברווזים וחזרה.
אלי, מנהל הפרוייקט מגדל במרץ להקת תרנגולות אורגניות (רזויות ודי היפר-אקטיביות) שמספקות לו ביצים טריות וזו חוויה לכשעצמה לראות איך הוא מחפש אותן בקיני הקש שלהן.
הגינה של אלי ואשתו שנטל היא כנראה הוותיקה והמושקעת אמנותית מכולם.





ויש גם חתול
העבודה בגינה היא כייף גדול.
במהלך 4 פגישות במקום העמדנו חלקה נקייה, ערוכה לקבלת המשימה החקלאית ורחבת כתפיים לציפיות הרבות שאנחנו תולים בה.
התפקיד שלי היה להקים בבית משתלה להנבטת הזרעים השונים לפני העברתם לגינה.
הנבטתי קורט, חסה, ואפילו צנוניות וגזר - שזו חוויה מקסימה בפני עצמה.
זרענו עוד פטרוזיליה, מנגולד, בצל, ברוקולי, וכוסברה. טמנו תפוחי אדמה ובטטות ושתלנו כרובית, כרוב וחסות מסולסלות.
אני יכולה להגיד בגאווה שהילל הקטן מנהל יומן גינה של ציורים (גן חובה) ובכל יום בגן הוא מלא בחוויות. בעקבות זה הצטרפה לפרוייקט משפחה נוספת - מהגן של הילל.
אני מזמינה אתכם לקחת חלק בפרוייקט מהסוג הזה.
לכל שאלה, ועצה תוכלו לפנות אליי ואני מבטיחה לענות. ואם לא תהיה לי תשובה במיידית אני מבטיחה לברר עבורכם וללמוד על מנת שאוכל לעזור.
מאחלת לכם שבוע טוב. אחרי מתנת גשמי הברכה של השבוע האחרון יכולים לקרות דברים טובים.

בפעם הבאה אקח אתכם לגינת התבלינים הפרטית