את יום שישי האחרון החלטתי להתחיל במשהו אחר מכתיבת הפוסט השבועי, לו התחייבתי. משתי סיבות - השניה: במהלך השבוע, בעת ביקור קצרצר בחווה האקולוגית לצורך השקיית הגינה תפסתי על חם שתי צנוניות מבצבצות וידעתי. ידעתי שבשישי הזה יהיה סלט!! רציתי לצלם לכם את הביכורים לפני שאני מתנפלת עליהם עם סכין, מלח, שמן זית ומיץ לימון. אז דחיתי את כתיבת הבלוג ויצאתי לממש את הסיבה הראשונה: החלטתי לתרום 30 ס"מ של שיער בריא לפרוייקט "זכרון מנחם". מבצע מקודש של תרומת שיער לייצור פיאות עבור אנשים חולי סרטן בטיפול. לפני יומיים שמעתי על כך בזפזפי בין הערוצים - דווקא בתכנית של גיא פינס והיה לי ברור שאני חייבת להיות שם. וזה היה חזק ממני.
אצתי רצתי למספרה של מוטי במודיעין - אחת מני רבות שהתנדבו לקצץ את התורמות -ובתוך פחות משעה הבטתי במראה המומה. בידי האחת צמה גזוזה באורך 20 ס"מ ובשניה - כוס מים לחאלושס. זה לא פשוט. השיער שלי באורך כמעט מותניים כבר 15 שנים… ואתם יודעים מה זה יחסי אישה ושיערה… אבל המטרה מקדשת הכל. יצאתי משם מתנודדת אך נחושה.
לרגע היתה לי חוויית היזדהות קדמונית עם ג'ו - האחות השניה ב"נשים קטנות" שמוכרת את שיערה למען מטרה מקודשת שגם שם היתה מעורבת אחות צעירה חולה מאוד... ככה אני... מחוברת לעולמי הדמיוני..
מאוד התרגשתי ושלחתי מייל תודה לעמותה על שאפשרו לי לקחת חלק בדבר כל כך כל כך חשוב.
אז אם אתן רוצות השתתפו ותבורכו
 |
| imgc.allpostersimages.com |
… חזרה לגינה בחווה האקולוגית
חייבת לציין שממש ממש התגעגעתי אליה. אחרי שבוע מפרך במשרד וימים מאוד לא פשוטים רציתי את השקט והרוגע שהמקום הזה משרה. קיבלתי את השקט ואת הרוגע עם בונוס ענקי. הרוקט מתפרע בערוגה, הבטטה משתוללת, והצנוניות ממש זינקו לעברי, וכולם ביחד צעקו לי - surprise!!
כל כך הופתעתי מחג הביכורים הזה ששכחתי אפילו להתרשם מדור שני לחוביזה שצמחו בדיוק במקום ממנו עקרתי את רובן לפני שבוע.
בחלקה השכנה עמלו בני משפחת בן דוד - חברים מהגן של הילל - על חלקתם הבתולית. הם הגיעו בעקבותינו לפרוייקט והשמחה ההדדית רבה.
ומה אני? - אני פצחתי במדיטציאת עישוב. מה זה אומר? זה כמו לסדר גבות לערוגה ולחשוב על כל מיני דברי תוך כ -. יושבים ותולשים עשבים פולשניים ונרגעים. ויש המון כאלה.
כפי שאתם רואים יש תמורה בעד העבודה הרבה:
ואז הופיע איציק.
איציק הוא האיש והחזון של החווה האקולוגית במודיעין. מהלכים עליו סיפורים מופלאים בכל האזור. איש אדמה ועבודה ואהבת הדרך והארץ. הוא הקים את החווה לפני כ-9 שנים במו ידיו ורואים זאת. הוא זורח מתוך סבך הזקן והתלתים המעטרים את ראשו.
איציק בא לברך אותנו לשלום ומייד כושפנו.
אני לא בטוחה שתבינו אבל אני מאחלת לכם שתחוו את הרגע שבו אתם פוגשים מישהו שכל כך מתאים לרגע שבו אתם נמצאים ולמקום. אנחנו פשוט התאהבנו בחווה עוד יותר בעת המפגש הזה.
על מנת לאשר את שמחת צנוניותי - איציק הניף את ידיו והחווה כלפי הערוגות ואמר שמרגישים את האהבה שבטיפול בגינה. הכל נראה כל כך בריא ומזמין. והוא ממש חייב לטעום צנונית אחת. כך ישר מן האדמה. כמובן שהסכמתי בכל מאודי - זה כמו לקבל ברכת כוהנים וגם הייתי מכושפת, זוכרים. אז איציק משך לו צנונית ראשונה מערוגתנו, ליטף אותה, מחה ממנה את האדמה הלחה, ריחרח אותה ונתן לה ביס ביס. והיה לו חיוך מלא שמחה. ומה אני יכולה להגיד? אחרי יום כזה? מלא חסד? ואני גם ככה רגישויה עוד מהבוקר?
כפי שאתם רואים הבאתי את שתילי העגבניות בנסיון לקרב אותם אל חברי הגינה האחרים. איציק אומר שלא כדאי עכשיו כי קר להן מידי בחלק הזה של חבל ארץ מודיעין. אז אני מקשיבה. השתילים יחזרו הביתה, או ייכנסו לחממת החווה (מין תינוקיה ענקית שבה חברי הקהילה עורכים הנבטות ונסיונות).
בערוגות החסה, המנגולד והפטרוזיליה מתרחשת כרגע הפיכה ולא ברור לי מי הוא מה לכן הכי כדאי לחכות כמה ימים ולראות אם אצליח להבדיל בין הדבר האמיתי לסתם פולש.
 |
| בתמונה העליונה - עלי סלק לא ברורים שפרצו בערוגת הברוקולי... אנחנו לא אומרים לא לאורחים. בתמונה הימנית התחתונה - ניסיון להעביר את העגבניות לטבע... הן מפחדות לצאת מהעציץ ואני מאפשרת להן את הזמן שהן זקוקות לו. ומשמאל - ערוגת השום והכוסברה. |
והינה קציר ביכורי הצנוניות. כמה נפלאה ההרגשה הזו: עבודה קשה והתמדה… והינה - סלט. השמש שוקעת. שוב יורדת עלינו שבת. נוסעים הביתה עם צרור צנוניות, עליי רוקט ולואיזה. הילל לא מוותר - גם עוגה צריך להספיק לאפות לפני שנעצמות לו העיניים והוא נרדם בתוך צלחת מרק.
אז הינה מתכון העוגה שהכין הילל בערב שבת:
כבר מתחיל שבוע חדש.
מאחלת לכם שבוע מצויין וזכרו:
כל יום הוא יום נפלא לעוגת שוקולד כזו. וכל יום הוא נפלא להתחיל משהו מיוחד לעצמכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה